14 לא בשמיים | ביתא

'לא בשמיים'

לא בשמיים

התערוכה הקבוצית 'לא בשמיים' מתקיימת במסגרת שנה לפעילות מרכז ביתא – בית לאמנות חברה ועיר,  ועוסקת בתפקידו של האמן לסמן, למפות, לנכס ולהתמיר מקום קונקרטי במרחב העיר לאל זמני. ארבעת האמנים המשתתפים בתערוכה – הדס עפרת, סלי קריסטל קרמברג, אהרון אדני ומידד אליהו, מתייחסים למוקדים שונים במרחבי ירושלים ויוצרים בגופם ודרך יצירתם אסטרטגיות של זיקה ופרקטיקות של ניכוס המאפשרות תחושה של מקום בתוך אחד המרחבים הטעונים והדחוסים ביותר בעולם.

 

ירושלים הינה ארכיטיפ מובהק של מקום, ייחודית בקונטרסט אשר היא מקיימת בין 'ירושלים של מעלה' ו'ירושלים של מטה', ובסתירות האינסופיות המתקיימות בתוכה מבחינה דתית ופוליטית. על אף זאת, בתרבויות ומסורות שונות ירושלים מסמלת דווקא את האפשרות לקשר בין הממד השמיימי לממד הארצי – אם גירושו של אדם הראשון מגן עדן הוא סמל להתרחקותו מן המקור האלוהי ולנפילתו לספירת הקיום הארצי, הרי ירושלים טומנת בחובה אפשרות של גשר בו האדם יכול לעבור חזרה מגלות קיומית לתחושת האחדות של גן העדן. אל חג'ג'אג' מתאר גשר זה כ"דק כחוט השערה וחד יותר מחודה של חרב".  

 

המודרניזם והקפיטליזם אשר השתלטו על תפיסת המקום רוקנוה מקניינה הרוחני, ההיסטורי והאנושי. מגמה אורבנית עכשוית מבקשת להגיב לשוד זה, ולהחזיר למרכז מתפיסת המקום את האדם, תוך כדי ההתבוננות בדפוסי חיים, דפוסי דיור, דפוסי חיברות, נרטיבים היסטוריים ותרבותיים. בניגוד למנגנונים פופולארים של התחדשות עירונית ל'יצירת מקום' (place making) האמנים בתערוכה זו לא מייצגים התארגנות אזרחית ואינם עוסקים בשיפור המרחב הציבורי אלה בתהליך אמנותי של זיכוך, פירוק, חיבור, הטענה מחדש ונתינת פירוש יצירתי ל'מקום'.   

 

'לא בשמיים' לוקחת את הצופה דרך מכלול מקומות בירושלים, בין הממסדי לפרטי, בין הטבעי לעירוני, בין הדתי לחילוני, הכוללים תקרת חדר במוזיאון ישראל, בית כנסת מהמאה השמונה עשרה בהורב, גרמניה, העיר העתיקה, בית ערבי ישן בדרך בית לחם שבשכונת בקעה, סביבת הרי יהודה והכיתה בקומה השניה של בניין סיידוף ההיסטורי, נפרש נקודת מבט חדשה על העיר, ומתקיים גם אם רק לרגע, סוג של אותו הגשר.

אמני יוצרים במה

אמני 'לא בשמיים'

הדס עפרת מציג בתערוכה זו עבודת פרפורמנס מתועדת בוידאו בשם "לא בשמיים", על שמה נקראה התערוכה אשר נוצרה ב- 2010 במוזיאון ישראל במסגרת אירוע 'נקודת מגע'. פעולת השעתוק של עפרת של תקרת החדר  – תקרה של בית כנסת מהמאה השמונה עשרה מהורב, גרמניה, על גבי מראה הממוקמת על הרצפה, מתקיימת בצירים שונים, בציר אנכי בין התקרה לרצפה, בציר רוחבי בין השם לפה, בין עיר אחת לשנייה – ירושלים והורב אשר בגולה, בין דורות שונים של יוצרים (זוסמן ועפרת) ובין תרבויות שונות – קניין רוחני יהודי מובהק של בית כנסת כשברקע ניגון תפילה עתיק יחד עם פעולת השתחוות של האמן על הרצפה אשר מהדהדת תפילה מוסלמית. 'לא בשמיים' היא מעין מזימה של פריצה, חפירת מנהרה והתקה בה האמן לוקח את הצופים אל מסע בזמן אל 'לא מקום' ( 'non place' ביטוי אשר טבע האמן Robert Smithson') כאשר מחוגת הזמן וההשתקפות במראה מהווים את לב העבודה.

 

סלי קריסטל קרמברג, מציגה עבודות וידאו אשר יצרה במסגרת תוכנית שהות אמן ב'הוםבייס ירושלים' הכוללת סדרה של עבודות וידאו המתייחסות לבית בו שהתה בלב ירושלים במשך שלושה שבועות ב2014 – בית ערבי ישן הנמצא בשכונת בקעה, ברחוב דרך בית לחם 23. בכל יום היא מקיימת פעולות שונות בדלת אמותיה, טכסי חיים המטעינים את היום-יום מחדש ומהווים פרשנות מקומית להיסטוריה של המקום, בינהם ריקוד דבקה על מרצפות הבית הרופפות, השתזפות על שולחן העבודה לקולן של ציפורי שיר, טכס שטיפת הרגליים הלקוח מעולם סמלים נוצרי ועד לתפירת עלי כותרת שקמלו משיח ורדים עתיק. המצלמה הממוקמת סמוך לתקרה מאפשרת הצצה למרחב אינטימי ומגלה בו את האמנית מתמקמת בגופה. עבודה נוספת המהווה המשך של יצירת קשר למקום בה האמנית טווה בגופה באמצעות פעולת רקמה סזיפית היא 'ירושלים הצפה' / Floating Jerusalem  מפת תחרה צחורה של העיר העתיקה, על רובעיה ומבניה השונים. העיר ש'חוברה לה יחדיו' מתגלה כעיר מהפנטת מרטיטה ועדינה הצפה בחלל – מעין ירושלים שמימית שזורה מחוט יחיד לבן מעשה אמן.

 

אהרון אדני מציג צילום גדול בשחור לבן בשם 'הר הציפורים' אשר צולם בשנות ה80 בהרי יהודה בעודו סטודנט, בהרי יהודה בין שני בתיו של האמן – בין בית המשפחה בשכונת מוסררה בירושלים לביתו החדש בקיבוץ נחשון ליד לטרון, שם גדל כילד חוץ. האמן מצולם שגופו החשוף צבוע לבן, שכוב על בטנו על סלע כשכל משקלו, משקל הסלע וכח הכבידה מושכים אותו אל מרכז כדור הארץ. הדמות האייקונית ופראית היא, כמעין משיח, אדם קדמון, בעל בשורה, המחובר ללא חיץ לטבע, לאנושות ולאלוהים, ובכך הופך את המקום ל'כל מקום' או 'אל מקום' נצחי.

'הר הציפורים' מסמן טריטוריה פואטית בתהליך יצירתו של אדני, אשר הופכת למקור כל ההמראות ונמל הבית לכל הנחיתות, בסיס לגוף רחב ודינמי של עבודות. מול הצילום בקצה השני של החלל ממוקם מיצב בשם "תרגיל שמש על הר הציפורים" העשויה  מרכיבים שונים – דלת עץ עם גילוף עדין של הר ושמש וסרגל פלסטיק על מעמד מתכת. מסביב למעמד, על קיר החלל ועל הרצפה, טבעות הלקוחות ממכשירי התעמלות קרקע עץ מקורית מתרגילי התעמלות ובה רישום גרפי על גבי שיש וקופסאת ציפורים ופקקים מעץ התקועים בקירות מסביב כמו למנוע דליפה. על הרצפה מגוון אוביקטים מפוזרים בינהם צורות גיאומטריות משיש – עיגול, חרוט וקוביות, נעל משיש ולוחות עם רישומים הנדמים להכוונה לסוג של המראה, תפוח אכול ורימון מלא, פח מתחת, נסורת, צואת ציפורים ונוצות, כלי עבודה שבורים, מספרים חרוטים בשיש ואוביקט אחד של טבעת מפרספקס שכתוב עליו 'נקסוס' משמעו נקודת ההיתוך החיבור והמגוז העיקרי בין מספר מרכיבים.   

 

מידד אליהו יוצר לתערוכה עבודת קיר גדולה בשם "הכיתה" בקומה השניה בביתא, בבניין סיידוף ההיסטורי, המהדהד את הארכיטקטורה של המבנה ונוף פנטסטי, דמיוני. החלל אשר מהווה כיתת לימוד בה מידד עצמו מלמד רישום, מהווה מעבדה נסיונית להתבוננות וללמידה על התפר שבין פנים לחוץ –  תוך המבנה ונוף שכונת מקור ברוך הנשקף מחלונותיו, תווי משונן דמיוני דמוי קריסטלים וצורות מספר רישום, בין מרחב פדגודי למרחב של סקרנות וחיפוש אינטואיטיבים נטולי צורה, בין הגיאומטרי למופשט. כלי הציור  – מוטות עץ עליהם עופרת אשר משמשים את מידד ליצירת העבודה מוצגים כחלק מהשתלחות האמן בחלל במטרה לסמן  אותו. לצד עבודת הקיר הגדולה מוצגים רישומים עדינים יותר מתוך פנקס הסקיצות האישי ואשר חושפים תהליך של חיפוש מאפייני החלל ביחס לגוף ולפונקציות השונות המתרחשות בו.   

עבודה הדסעבודה אהרון עבודה מידד עבודה סאלי

 

חדשות ואירועים

ארטור- מרתון סיורי האמנות יוצא לדרך!  פרטים נוספים באיוונט!


 התערוכה "צורת הדברים שיבואו" עומדת, מוזמנות ומוזמנים!


17/4 - סדנה חד פעמית להכנת תחריט יבש עם הדס גלבוע, ההרשמה בעיצומה!


קורס קולקציה אישית ייפתח אחרי פסח, ההרשמה בעיצומה!

עיצוב גרוטסקה דיזיין פיתוח בינטרנט